אני אוהבת את השעה הזאת של הבוקר
בה החושך מוותר, מאבד משליטתו ונסוג,
והאור מחלחל אל כל חלקיק של העולם הקרוב
ושוטף בנוכחותו העדינה אך הנחושה.
אז גם הצללים, שומרי הראש הנאמנים של החושך, מתעוררים
ומתאימים את עצמם:
הם רכים ומדוללים כל עוד האור הינו מתון ומלנכולי,
אך מתחדדים ומזדקפים ברגע שהוא מדגיש את עוצמתו.
i love these moments of morning
when darkness gives up, loses his control, and retreats,
and light seeps into every particle of the nearest world
washing in his gentle yet determined presence.
then even shadows, the faithful guardians of darkness, arise
and adjust themselves:
they are soft and weak as long as light is mild and melancholic,
but become sharpen and straighten at the moment he highlights his power.
